<h1>ספר החינוך מצוה ב'</h1>
<h2>דף מז:</h2>
לך לך יש בה מצות עשה אחת, והיא מצות מילה, שנאמר [בראשית י"ז] זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך המול לכם כל זכר, ונכפלה בסדר אשה כי תזריע דכתיב [ויקרא י"ב] וביום השמיני ימול בשר ערלתו. והרבה מצוות כמו כן נכפלו במקומות הרבה בתורה, וכולן לצורך, כמו שפירשום חכמים זכרונם לברכה. ועניין מצוה זו הוא שחותכין הערלה המחפה ראש הגויה ופורעין קרום רך שלמטה ממנה כדי שתתגלה ראש העטרה שבאותו אבר, כי ידוע למבינים שתשלום צורת האדם בהסיר ממנו אותה ערלה שהיא תוספת בו. משרשי מצוה זו, לפי שרצה השם יתברך לקבוע בעם אשר הבדיל להיות נקרא על שמו אות קבוע בגופם להבדילם משאר העמים בצורת גופם כמו שהם מובדלים מהם בצורת נפשותם אשר מוצאם ומובאם איננו שוה, ונקבע ההבדל בגולת הזהב לפי שהוא סבה לקיום המין, מלבד שיש בו תשלום צורת הגוף, כמו שאמרנו. והעם הנבחר חפץ השם יתברך להשלים תכונתו, ורצה להיות ההשלמה על ידי האדם ולא בראו שלם מבטן, לרמוז אליו כי כאשר תשלום צורת גופו על ידו כן בידו להשלים צורת נפשו בהכשר פעולותיו. דיני המצוה על מי מוטלת מילת הקטנים, וכן מילת העבדים, יליד בית ומקנת כסף, והחילוק שביניהם, ובאי זה עניין דוחין בשבילה שבת ויום טוב, ואי זה קטן משהין מילתו יותר משמונה ימים, ויתר פרטיה מבוארים בפרק י"ט משבת, ובפרק ד' מיבמות. ושם בשבת [קל"ז ע"ב] יתבאר כי המל יברך ברוך אתה ד' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על המילה, ואבי הבן או בית דין במקום שאין אב מברכין ברוך אתה ד' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו. והעומדים שם עונין, כשם שזכה לברית כן יזכהו ה' לתורה ולחופה ולמעשים טובים. ונוהגת בכל מקום ובכל זמן. ואין הנשים חייבות במילת בניהן, אלא האב או בית דין במקום שאין אב. ועובר על מצוה זו ולא מל עצמו משהגיע לכלל עונשין, שהוא י"ג שנה ויום אחד, בכל יום שיעבור עליו משיגדל ולא ימול עצמו מבטל מצות עשה. ואם מת והוא ערל במזיד חייב כרת, אבל אין לאב חיוב כרת במילת בנו אלא שעובר על עשה. ואין בכל התורה מצות עשה שחייבין בבטולה כרת כי אם זו ושחיטת הפסח.
